דנה היקרה,
כבר חודש ימים הסיטואציה בה אנחנו אוספים עצמנו לכתוב מילות תודה מסתובבת בראש, או שבעצם כבר יותר מחודש ימים אנו כחולמים להגיע לרגע בו נתיישב ונוכל לכתוב מילות תודה.
אז עתה התיישבנו ומבלי לדעת איך ומה, כיצד להביע במילים את הרגשתנו והאם בכלל נצליח, אז באמת איננו יודעים….
לטובת הדבר גייסנו מאמר קצר, מאמר שבו נתקלתי במקרה בעבר והוא שמור אצלי לאנשים מיוחדים, ואנשים מיוחדים מי הם? אין לנו תשובה ברורה, אבל את אחת מהם!
אולי קצת ארוך זה יהיה, אבל עדיין אורך מהו? ואיננו יודעים אם יספיק האורך הזה להביע את הערכתנו והתודות. אבל אנו בטוחים שככל הנראה אלו המילים הנכונות והמתאימות.
המנצח (על קצה המזלג)/ רוני פורת
"אני מכיר מפקדים, לעיתים בכירים אגב, שמוצאים לעצמם רגעי נחת בישיבה על כס הפיקוד, כאשר הכל מתנהל מטה, הסימפוניה מתנגנת לה ברקע והם מנצחים עליה באופן דמיוני…."
"והמנצח? …מגיב לחזון שמניע אותו. בו בזמן הוא יוצר מוזיקה באמצעות הנגנים עליהם הוא משרה, אותם הוא מניע בתנועות שלו ובהבעה שבפניו וכך מאפשר למוזיקה ביטוי בעולם הפיזי, בעולם החיצוני".
דנה, היית לנו כמנצחת, הרגשנו כי את אכן מונעת מחזון שהוא שלך, נקי וזך משיקולים זרים, אמיתי – גם עם לעיתים לא פשוט. הנעת אותנו לדרך פעולה ובאומנות בלתי מוסברת יצרת עבורנו את המוזיקה.
דנה, ממש כך הרגשנו כי שמענו את המוזיקה אבל לא יכולנו לדמיין את המשך היצירה, ואת? ידעת למה לצפות, לחכות, להסביר לנו כל שלב ושלב, מה מצפה ומחכה לכאן או לכאן. ללא ספק השרת עלינו ביטחון רב עד מאוד, כי יש מישהו שדואג, דאגה אמיתי וכנה ביושר אמרת לא פעם את כי את נמצאת עבורנו בשלושה כובעים!!! אמירה שהלכה והתחדדה, קיבלה משמעות בכל שיחה ושיחה. שני ה"כובעים" הראשונים היו ברורים ומוחשיים ועליהם אין עוררין. ה"כובע" השלישי, אולי גם הוא מוחשי וברור הרי זאת עובדה כי את אמא, וככל הנראה אמא דאגנית. אבל להעביר את הדאגה הכנה הזאת, ההזדהות עם ההורים שבנו, הבנת ההרגשה והחששות – לא ברורים מאליהם כלל וכלל! ידענו והרגשנו כי את איתנו כאן ועכשיו והכי חשוב כבר נמצאת מעבר לפינה הבאה.
דנה, בפגישה הראשונה ככל הנראה הבנו כבר לאחר ארבעים השניות הראשונות, אבל הפגישה איתך ארכה מעל לשלוש שעות! נעימה, מכילה, מקצועית, לא שיפוטית, דרך פגישה זו התבהרו לנו לא מעט נושאים, חודדו, הוסברו וניתנו פתרונות מיידים לחלקם, ולחלקם כיוון מקצועי כנה ואמיתי איך וכיצד לפעול. לחלוטין ראינו ואף הרגשנו את העוצמה הפנימית. ושוב, לא יודע אם הצלחנו להעביר את הכרת התודה במילים כאלו ואחרות, כנראה שלא נצליח לעולם להעביר את ההרגשה והרגשות אשר לנו מהתחלת המסע ועד סופו, ככל הנראה אין לו סוף לעולם וגם על כך שוחחת עימנו ושוב חבשת את ה"כובע" הנכון.
ההורים של י.
