קל באזרחות, כבד בצבא: עבירות סמים בצה"ל

שני חברים מהשכונה יושבים ביחד בערב יום שישי בגינה ליד הבית. האחד הוא מלח הארץ, השני הבן של השכן ושניהם גם יחד בני טובים. ההבדל ביניהם: אחד הוא חייל בצבא, השני אזרח ששוחרר מהצבא. סיור שגרתי של המשטרה עובר באזור ותופס אותם "על חם" בדיוק כשהם מעבירים ג'וינט מיד ליד. מרגע זה חייו של אחד מהם ישתנו לחלוטין ומסלול חייהם ייפרד לדרכים נפרדות.

החייל יעשה את דרכו לחקירה של מצ"ח בחשד לעבירות סמים בצה"ל; האזרח יעשה את דרכו לג'וינט הבא. ברוב המקרים לא יוגש כתב אישום נגד האזרח וגם אם יוגש יש סיכוי טוב שיסתיים ללא הרשעה או רישום פלילי. החייל, לעומת זאת, יוצא כעת למלחמת הישרדות על חייו: החקירה במצ"ח עלולה להוביל להגשת כתב אישום נגדו בבית דין צבאי, להרשעה ואולי גם כליאה ממשית.

ואם לא די בכך, לאחר שיסיים לרצות את העונש שנגזר עליו בבית הדין הצבאי, יש לכך השלכות נוספות: רישום פלילי, פסילת רישיון הנהיגה הצבאי והאזרחי, פגיעה בסיווג הביטחוני ושינוי השיבוץ בצבא. יתר על כן, יש סיכוי טוב שלאחר שיסיים לרצות את  העונש שנקבע לו, הוא  יצטרך להתייצב בפני "ועדת סמים" ביחידת מיטב (בקו"ם) – בסמכות הוועדה גם להחליט על שחרור החייל מהצבא בגלל "התנהגות רעה וחמורה". מעבר לכך, להרשעה הזו עשויות להיות השלכות גם על החיים האזרחיים שאחרי הצבא.

בית המשפט העליון מתח בעבר ביקורת חריפה על כך שבצבא, לעבירות שימוש בקנביס בזמן חופשה, נלווה רישום פלילי. שופטי העליון ציינו שהמצב איננו נראה תקין כיוון שמחוץ לצבא לא נלווה לעבירה כזו רישום פלילי. דוגמה מצוינת לכך מהווה בג"ץ ברטלה משנת 1995: עורכי הדין של חייל טענו בפני בית המשפט שהעובדה שהוגש כנגדו כתב אישום בבית דין צבאי בגין עבירה של שימוש בסם אשר בנסיבות אזרחיות הוא מוגדר כ"קל", הינה בלתי סבירה, יש בה גם אפליה. גם בשל היקף הפגיעה בנאשם ואף מדובר בפגיעה בערכים חוקתיים. אין זה סביר שרישום פלילי מלא או מופחת יכתים חיילים וייפגע בעתידם האזרחי, בעוד החברים שלהם שהיו שותפים לעבירה זו והינם אזרחים שלא גויסו לצבא לא יעמדו למשפט. יתר על כן, גם אם הם יעמדו למשפט, כיוון שהם צעירים ללא רקע עברייני והם בעלי אופק שיקומי, המשפט יסתיים, קרוב לוודאי, בגמר דין ללא הרשעה – בלי שהם יוכתמו ברישום פלילי. 

למרות הביקורת, בית המשפט בבג"ץ ברטלה קבע כי מדובר בסופו של דבר במצב שהוא אמנם לא שוויוני אבל מוצדק וזאת עקב מעמדו הייחודי של החייל. בדעת יחיד קבע השופט זמיר שהמצב הקיים, בו עתידם של חיילים נפגע באופן קיצוני  הוא בעייתי ונגרם בו נזק שהוא מעבר לנדרש.

"הרישום של הרשעה בעבירת סמים בהתאם לחוק המרשם הפלילי גורר עמו השלכות קשות בתחומים שונים: האפשרות לרכוש מקצועות מסוימים, להתמנות למשרות מסוימות ולנסוע למדינות מסוימות. השלכות אלו עשויות להיות גורליות לאדם צעיר, המשתחרר מן הצבא ועם זאת אינן מקדמות את עניינו של הצבא. לשון אחר הצבא אינו יוצא נשכר מכך שדרכו של חייל משוחרר נחסמת בחייו האזרחיים […]  לכן אפשר לומר כי ההשלכות הקשות של הרשעה בעבירה כזאת אינן מתיישבות עם רוחו של סעיף 9 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. […] פגיעה בחייל שהורשע בעבירת סמים עלולה להיות, ככל שהיא נוגעת למהלך החיים שלאחר השחרור מן הצבא, מעבר למידה הנדרשת ממהותו ומאופיו של השירות".

בג"ץ, למעשה, מותח ביקורת על כך שהצבא מתעקש לקיים מדיניות בלתי מתפשרת שגורמת נזק גדול לחיילים שמשרתים בצבא, בעוד משתמטים רבים מהצבא – מטעמים בריאותיים או נפשיים, מטעמים דתיים או בגלל אי התאמה וכן הלאה – יכולים להשתמש בסמים באופן חופשי ובלי להיפגע מההשלכות החוקיות של העניין.

הדברים צריכים להיאמר באופן ברור: ההקפדה על תיקים קטנים ומיותרים שכאלה גורמת נזק גדול לחייל בזמן שירותו בצבא וגם לאחר השחרור. הרישום הפלילי גורר עמו נזק עצום ליכולתו של החייל המשוחרר להתפרנס בכבוד. מהחייל המשוחרר נמנעת האפשרות לעבוד אפילו כנהג אוטובוס או כנהג מונית, הוא אינו יכול לקבל רישיון נשק ועוד (כמובן שאין מה לדבר על הוצאת רישיון במקצועות אחרים כגון: עריכת דין רפואה, פסיכולוגיה ועוד כפי שקבוע בחוק).

והצבא? הצבא מתעקש להישאר במקום ולא לשנות את המדיניות הבלתי מידתית – מדיניות שבה לא מבחינים בין סמים קלים וסמים קשים; מדיניות של יד קשה והחמרה בשונה מהמדיניות המקלה של המערכת האזרחית. השוני הגדול בולט בעיקר כאשר נבחן היחס לעבירות של שימוש והחזקת סמים קלים לצריכה עצמית.

בתיקון 63 לחוק השיפוט הצבאי בעניין רישום פלילי מופחת (דהיינו רק למשך חמש שנים) התקדמנו אך לא  מספיק. בעת שהמערכת האזרחית מתייחסת לצריכת סמים לשימוש עצמי באופן ליברלי – כאשר מדובר בכמויות קטנות במיוחדקרוב לוודאי  שלא יוגש כתב אישום. לעומת זאת, הפרקליטות הצבאית מתייחסת לאותם המקרים ממש באופן מחמיר – הגשת כתב אישום בכל מקרה של עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, גם כאשר מדובר בשימוש חד-פעמי בסם "קל" בזמן חופשה מהצבא.

השירות בצבא מעמיד אתגרים פיזיים ונפשיים בפני החייל המשרת. לכאורה, השירות מהווה זרז לשירות בסמים קלים שאולי מאפשרים שחרור מסוים מהלחץ שמביא עימו השירות ומסייעים לחייל להתמודד עם הלחצים של השירות ויודגש, אין באמירה זו משום מתן לגיטימציה לעישון סמים. בעיניי, כל עבירה על החוק היא עבירה ובוודאי כשמדובר בעישון סמים בתוככי היחידה.. אלא שהצבא רואה בשימוש בסמים במסגרת השירות הצבאי – ולא משנה אם מדובר בשימוש בעת שהחייל נמצא בבסיס או בחופשה – פגיעה חמורה במשמעת הצבאית, התנהגות שמסכנת את היכולת של החייל לתפקד היטב במצבי חירום או בכל פעולה שנדרשת ממנו בצבא: נהיגה בכלי רכב, השתתפות בכל פעילות צבאית שדורשת יכולת תגובה מהירה וערנות וכן הלאה.

כשחייל נחשד בביצוע עבירת סמים, נפתחת נגדו חקירת מצ"ח. במהלך החקירה עליו לתת דגימת שתן. חשוד שמסרב לתת דגימה יעמוד לדין והוא מסתכן בהרשעה בעבירה של סירוב להיבדק לפי סעיף 127 לחוק השיפוט הצבאי. העונש הצפוי למי שמורשע בעבירה זו דומה לעונשו של מי שהורשע בשימוש חד פעמי בסם קל – על פי רוב מדובר בכמה שבועות מאסר בפועל. בנוסף, לפי תיקון 63 לחש"צ, מדובר בעבירה שבצידה רישום פלילי מופחת לחמש שנים.

ברוב המקרים, מי שנחשד בשימוש בסמים צפוי להישאר במעצר במהלך כל החקירה עד שהיא מגיעה לסופה. בחלק מהמקרים מאסר זה צפוי להימשך עד תום המשפט עצמו.

ההרשעה איננה סוף אלא רק התחלה של מסע הייסורים
הרשעה בעבירות של שימוש בסמים קלים יכולה להוביל לעונשי מאסר בפועל ועל תנאי – ביחד או לחוד. במקרים רבים החייל המורשע גם נענש בהורדה בדרגה. לעיתים רישיון הנהיגה של החייל המורשע – הרישיון הצבאי וגם האזרחי – ייפסל לתקופה מסוימת.

ישנן גם השלכות נוספות להרשעה בבית הדין הצבאי שמשפיעות גם על החיים שאחרי השחרור מהצבא. הדבר נובע מהרישום פלילי שגוררת עימה ההרשעה. הרישום, שתקף למשך חמש שנים לכל הפחות מרגע ההרשעה, פוגע ביכולת של החייל המורשע שהשתחרר מהצבא והיה לאזרח להשתלב בעבודות שונות שעבורן נדרשת תעודת יושר. מעבר לכך פסילת הרישיון עלולה לחייב את החייל המשוחרר להוציא שוב רישיון נהיגה– לרוב מדובר במי שמוגדר עקב גילו הצעיר כ"נהג חדש" שחייב להתחיל מההתחלה במקרה של פסילת רישיון.

בכל הקשור לשימוש בסמים בתוך הצבא, הצבא משקיע משאבים רבים בכל הנוגע לאכיפה, למניעה ולענישה. אחד מהאמצעים הללו הוא בדיקות סמים אקראיות. במהלך פעולות מנע יזומות שמטרתן איתור משתמשים בסמים, עלול להגיע ליחידה צבאית כלשהי צוות של חוקרים מהמשטרה הצבאית. החוקרים מבקשים מהחיילים ביחידה, גם אם הם אינם חשודים, לתת דגימת שתן שנועדה לאתר משתמשים בסמים.

גם שימוש חד פעמי וגם שימוש בסם שנחשב "קל" כמו הקנביס, יכול להוביל לחקירת מצ"ח ואף להגשת כתב אישום נגד החייל בבית דין צבאי. הרשעה במקרה שכזה טומנת בחובה גם ענישה, גם רישום פלילי וגם סיכוי רב לכליאה בפועל. אין זה משנה אם המקרה התרחש בבסיס, או בבית, בזמן השירות או בזמן חופשה, בסמי פיצוציות או בג'וינט עם חברים.

עבירת סמים היא אמנם עבירה אזרחית במהותה, עבירה שעליה ניתן להישפט בבית משפט אזרחי, אבל הצבא מעדיף להעמיד לדין במסגרת צבאית ובעצמו את החיילים שעברו על פקודת הסמים – חיילים בישרות סדיר, בשירות קבע וכן, גם  חיילים בשירות מילואים פעיל.  

היועץ המשפטי לממשלה מוסמך אמנם לאשר, לפי סעיף 14 לחש"צ, העברת תיק שעוסק בעבירות סמים מבית דין צבאי לבית משפט אזרחי, אך מדובר במקרים חריגים בלבד. בנוסף, אף זו במקרים חריגים בלבד, ניתן  להגיש בקשה לפרקליט הצבאי לביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 308 לחוק השיפוט הצבאי.

רבים מאלה המשתחררים מהצבא אינם יודעים שגם אחרי השחרור ידו הארוכה של הצבא עלולה להגיע אליהם, להביא אותם לדין ולהעניש אותם על עבירת שימוש בסמים שעברו במהלך שירותם הצבאי. חוק השיפוט הצבאי, בעבירות סמים יש לדעת, חל גם על חייל שהשתחרר מהצבא עד שנה מיום השחרור.

אסיים בנימה אישית: על סמך ניסיוני הרב בתחום, אני ממליצה מאוד לכל חייל שלא לזלזל בחקירת מצ"ח שנוגעת בשימוש בסם, אפילו כשמדובר רק בחשדות. יש לפנות מיד למי שיכול להעניק לחייל (טרם החקירה ובמהלכה)  ייעוץ משפטי מתאים ונכון כדי למנוע תוצאות קשות. זכרו שככל שעובר הזמן יותר קשה לתקן את התוצאות הקשות הללו.